Sunday, October 30, 2011

אנש לובלין - חסידי ברסלב בלובלין חלק א

 

 

 

 

http://www.breslev-midot.com/homilies.asp שיעורי תורה בכל הנושאים  http://www.breslev-midot.com/torahlectures.asp הרצאות

קיבוץ לובלין

 

תיאור נפלא ומרתק אשר מצאנו בספר "שיח צדיקים" אשר חיברו רבי דוד הלחמי ז"ל, תלמידו של הגאון מהר"ם שפירא מלובלין ז"ל. רבי דוד הלחמי מתלמידי "ישיבת חכמי לובלין", שלא נמנה על חסידי ברסלב, זכה להשתתף בקיבוץ הברסלבי בראש השנה בלובלין, וחרט בעט סופרים לדורות את מראות ההוד שחזה בעיניו. בתיאורו הנפלא סוחף אותנו כשמונים שנה אחורה, לאותה תקופה פורחת בלובלין. (תיאור המחבר ז"ל מובא בשינוי לשון מעט).

 

הברסלבים בישיבת חכמי לובלין

 

 

אמר רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב: "טוב לאדם שירגיל את עצמו להחיות את נפשו בניגון מפני שהניגון הינו דבר גדול וגבוה מאוד מאד ויש לו כח לעורר ולמשוך את האדם לשמו יתברך, בא וראה כמה גדול כוחו של ניגון, אף יעקב אבינו כששלח את שבטיו אל יוסף שלח עימהם ניגון של ארץ־ישראל וזהו הסוד של "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכמו שפירש רש"י - זמרת - לשון זמר".

הניגון יפה הוא, ויפה הוא שבעתיים כשהוא מושר בצוותא מפיהם של חסידי ברסלב, כי לכל ניגון מאוצר ניגוניהם טעם מיוחד וערב לשומעיהם, ומה גם, כשהוא יוצא משליחי הציבור של הברסלבים שלמדו סודות התפילה שם באומן.

 

חסידי ברסלב היו פזורים בכל ערי פולין, רובם עניים מרודים, מלאים שמחה וחדוות הנפש. מדי שבת בשבתו ישבו בצוותא בבתי החסידים שלהם ושתו בצמא את תורת רבם שהוגשה להם בצורה עממית פשוטה ומובנת, על־ידי חסידי ברסלב הוותיקים.

 

הברסלבים התחטאו בפני קונם בתפילתם כבן המתחטא על אביו, נפשם סערה בתפילה וביותר בראש־השנה, בו נצטוו על־ידי רבם לחתור ככל האפשר לתפילה ברוב עם ובדיבוק חברים, כי זאת אמר רבנו הקדוש ז"ל: "כל המקורבים לצדיק האמיתי צריכים להתאסף יחד במקום אחד בראש־השנה ולהתפלל בהתקשרות לצדיק ועל־ידי־זה הם מקבלים הארה נפלאה ותיקון והתקרבות גדולה מה שאין יכולים לזכות לזה כל השנה".

 

לכל אחד מחסידי ברסלב באותם הימים היתה מטרה אחת ויחידה בחייו - לזכות לפחות פעם אחת לעלות לעיר אומן ולהשתטח על קברו כדי להתפלל בהתקשרות לצדיק. ממש במסירות הנפש חתרו למילוי מטרה זו. הם חצו גבולות ושיחדו שומרי גבול והעיקר להגיע למטרה הנכספת. ואם הכיסופין לצוותא היו גדולים בכל ימות השנה, עלו וגדלו שבעתיים עת בוא ראש־השנה. כי כן אמר הרבי: "לכן צריכים לשבור כל מיני מניעות ולבוא במסירות־הנפש עצום לקיבוץ לראש־השנה, אבל את כל המניעות של פרנסה וממון וטרחא וכבוד וכיוצא - צריכים לשבר ולנצח"... נאמנים לצוואת רבם בחרו הברסלבים את העיר לובלין להתאספות ה"קיבוץ" בראש־השנה, שכן נתקדשה העיר בהרבה קדושות, בה הרביץ תורה רבי שלום שכנא, ראש הישיבה הראשון בפולין, חותנו של אבי ההוראה רבנו משה איסרליש, המכונה הרמ"א מקראקא, רבי יעקב פולק, אבי הפילפול והחילוק, העמקן הנפלא רבנו שלמה לוריא, המהרש"ל המפרש הנעלה, רבנו מאיר מהר"ם מלובלין והחוזה רבנו יעקב יצחק הורביץ, מפיץ תורת החסידות בפולין.

 

מכיוון שצדיקי הדור קבעו כי ריחה של ירושלים מורגשת בלובלין, איוו הברסלבים לשבת בראש־השנה בבית מדרשו של החוזה מלובלין. שהראה חיבה יתרה לרבם הגדול, ואף נתן את הסכמתו להדפסת ספרו הגדול 'לקוטי מהר"ן'. אם כי גדול היה בית מדרשו של הרבי מלובלין, שם שפכו שיח צדיקי הדור מרנן ורבנן גדולי החסידות ומאוריה, הרי צר היה מהכיל את ההמונים הברסלבים שבאו לקיבוץ. אחרי שהגאון הגדול רבי מאיר שפירא זצוק"ל, ראש "ישיבת חכמי לובלין" פתח את ישיבתו המפורסמת, נאות לבקשת חסידי ברסלב והעמיד לרשותם את אולמי הישיבה כדי לאפשר להם לחוג את ראש־השנה מתוך הרחבת הדעת.

 

 

הם באים ל"זכור ברית"

הזריזים שבהם הקדימו את בואם לשבת סליחות. לא היה כל צורך לשאול לזהותם, צורתם העידה עליהם. מטענם הדל, לבושם ללא קפידה והשמחה על פניהם הצביעו עליהם כחסידי ברסלב. הימים הבאים הביאו עימם המוני חסידים ואילו בליל "זכור ברית" היה הקיבוץ הברסלבי שלם, לא נפקד איש. ראשי הקיבוץ סוקרים את הבאים ודואגים לאיכסונם. המונים זורמים לבית מדרשו הגדול של רבי מאיר שפירא זצ"ל. רחוב לוברטובסקה המוליכה לישיבת חכמי לובלין מלאה אנשים זקנים, צעירים וטף נוהרים לקיבוץ הגדול, לא לראות את פני הרבי באים, כי אם להתקשר עם הצדיק. כי במקום שהם נמצאים כוחו של הצדיק נמצא, ומקום זה ראוי להשראת השכינה ולהתדבק באור פני עולם. שיחת רעים מתפתחת בין מכרים שנפגשו בקיבוץ. חדשים וגם ישנים מתחבקים ומברכים איש את רעהו לשלום. בדיוק בשעה שתיים אחרי חצות הלילה משתיקה דפיקה חזקה מעל הבימה את רעש המתיידדים ותוך הדממה 'זכור ברית' – מכריז שלמה יודא האוטבוצקאי. רבי שלמה יודא הופמן מהעיר אוטבוצק, ירא וחרד שאין לו בעולמו ולא כלום, זולת אמונה ובטחון. בכל ימות השבוע עמל קשה לפרנסת ביתו ושמונת ילדיו הרכים. בקושי הוא מוציא את לחמו מעבודתו. אך אינו מתרעם על גורלו חלילה, אדרבה, שמח בחלקו ומשמח אחרים שגורלם כגורלו. כפיצוי לעוניו המרוד חננו השם בקול אדיר כעין שאגת ארי, וכששלמה יודא עובר לפני התיבה. מצית הוא את הלבבות ואינו זז ממנה עד שנהפכים ללפיד אש. רבי שלמה יודא נענה לקריאה, מתעטף בטלית ובדחילו ורחימו יורד לפני התיבה ופותח ב"אשרי". קולו האדיר הולך ורועם, הציבור הגדול נסחף בזרם האדיר של תפילות ותשבחות היוצא מאלפי פיות וכשמגיע ל"שלש עשרה מידות האמורות בחנינה" משתפך בערגה ופורש ידיו כלפי מעלה. אחת אחת הוא שולח את המידות לפני בוראו ומפציר שימליצו טוב על אנשי עדתו בתוך כל בני ישראל. רעש התפילה נמשך עד אור הבוקר, כי התחינות והבקשות המיועדות לליל "זכור ברית" נאמרות על־ידי הברסלבים ללא דילוג, ואילו היו כיוצא בהן אף הן היו נבלעות על־ידיהם. עם סיומה של אמירת הסליחות מתחילות ההכנות לתפילת השחר וגם היא נמשכת שעות וכוללת התרת נדרים כמקובל ואמירת פרקי תהילים.

 

ערב ראש־השנה שחרית

הברסלבים פינו את בית המדרש ועובדי הניקיון תפסו את מקומם, שליחים מטעם הצמרת סובבים מאכסניא לאכסניא ועומדים על צרכי חבריהם ומציעים את עזרתם לקשיי סידור.

 

ראשי העדה התייחדו באכסנייתם וקבעו את הסידורים האחרונים הקשורים בשני ימי ראש־השנה: מי יעבור לפני התיבה לתפילת שחרית ומוסף, קריאת תורה וסדר העולים, ושיחות המוסר ע"י מי ימסרו, ומי יאמר את עשרת פרקי התהלים בצבור.

 

שליחים יוצאים דחופים לאכסניות כדי למסור לכל אחד את תפקידו תוך בקשה להתכוננות, מרבית העיר לובלין נכבשה על־ידי הברסלבים שהתפשטו ברחובותיה וסרקו את בתי הכנסת העתיקים האתרים ההיסטוריים מתקופת הגאונים והצדיקים ששכנו בה כבוד ורבים מהם הלכו להשתטח על קברו הקדוש של 'החוזה'. תלמידי הישיבה שבחרו להישאר בלובלין מסיימים את הכנותיהם לקבלת פני יום הדין בחוג רבם הגדול. תושבי לובלין מפנים את מבטיהם לבנין הענק הפורש את כנפיו לארכה ולרחבה של לובלין במעטירה ומחכים בקוצר רוח לרגע ששערי הישיבה ייפתחו לרווחה כדי שיוכלו להצטרף לתפילת ההמונים שבאו מארבע קצוות המדינה לשפוך שיח ביום הדין בירושלים דפולין ובישיבה הקדושה הספוגה תורה ותפילה.

 

בליל התקדש חג

העיר לובלין פשטה צורתה החילונית ולבשה הוד קדומים. רחובות לובלין השוקטים בכל השנה על שמריהם הומים וגועשים מהמוני חסידים הזורמים ישר לישיבה. גינוני מלכות שופעים מהישיבה. אור יקרות מרעיפות עשרות הנברשות שהוצמדו לתקרה ומטילות את קרניהם למרחבה של לובלין תוך הסברת פנים לבאי שעריה. מתיחות מה מורגשת בפני ראשי העדה, נבוכים הם במקצת, עדין לא החליטו אם לכבד את רבי מאיר שפירא בתפילת מעריב מפני הנימוס והכבוד כמארחם ומרא דאתרא, או לפסוח על כל הצדדים המחייבים, כי סוף כל סוף חסידות היא חסידות ורבי מאיר אינו נמנה על חסידיהם.

 

בינתיים עבר לפני התיבה לתפילת מנחה מכרינו שלמה יודא, וכשסיים את התפלה והרב התייצב ליד הבימה ופתח בפיוט "אחות קטנה" - השתנו הדברים. הופעתו הממלכתית, הוד פניו האציליים, קולו הנעים הרציני השפיעו על ראשי העדה בכיוון ההפוך, ולא זו בלבד שהיו מוכנים לכבדו בתפילת מעריב, אלא אף בתפילת מוסף... וכאן נפלה ההכרעה: הרב מלובלין יעבור לפני התיבה לתפילת מעריב. משלחת נכבדים בראשותו של המשפיע הגדול רבי יצחק ברייטר התייצבה בפני הרב ובשם העדה הקדושה הקשורים לנחל נובע מקור חכמה נתבקש הרב לקדש את החג בתפילתו הנעימה.

 

פני רבי מאיר קרנו מאושר, הוא לא הסתיר את שביעות רצונו מהכבוד שנפל בחלקו. ואם כי קולו לא היה חזק כקולו של שלמה יודא, הרי בנועם אמריו ובמתיקותו המיוחדת וקסמו האישי עלה והתעלה על כל בעלי התפילה שבקיבוץ וכבש בסערה את לב המתפללים. תפילת ההמונים השתזרה בתפילתו המסעירה של רבי מאיר, ונוצרה פנינה יקרה ששובצה בכתר המלכות של שומע התפילות.

 

כבני מרון עוברים הברסלבים בפני הרב ובשמחה אמיתית מאחלים לו שנה טובה והוא משיב על הברכות בחיוך ובהרחבת הדעת. ונאמנים לתורת רבם שבליל ראש־השנה יש למנוע מכל התחברות, התפזרו חסידי ברסלב לאכסניותיהם והרב עם תלמידיו הסבו לסעודת החג. מספר ניכר של חסידי ברסלב מראשי העדה הוזמנו לשולחנו של הרב, ובין הקרואים רבי בן ציון אפטר. סבורני שאין צורך להציג את רבי בן ציון מניצולי השואה. השנים שעברו השאירו את רישומן בפניו המלבבים ושחו את קומתו הזקופה. עד שנותיו האחרונות בארצנו הקדושה. בבני ברק וכשם שבפולין לא היתה לו מנוחה, כי את רוב שנותיו בילה על קברי הצדיקים, פעם בלובלין, פעם בקוז'ניץ, פעם בפשיסחה, כן גם בארצנו הקדושה לא ראה את המנוחה כטוב, נד הוא במקומות הקדושים כאורח קבוע על קברות התנאים, האמוראים והמקובלים. ואם תשאל: בן ציון מאין? יאמר לך מיד: ממירון. בן ציון העליז והשמח מתקופת לובלין מתיישב על יד הרב ופעמים אין ספור חוזר על המנגינה הברסלבית הידועה המושכת על הפסוק "עמך ה' ידכאו".

 

המנגינה מרטיטה את נימי הלב, ותלמידי (ישיבת חכמי לובלין) שחוזרים על המנגינה ועוזרים לרבי בן ציון מתייפחים בבכי. גם עיני הרב זולגות דמעות. בקול עצוב ספוג געגועים אין סופיים למשהו נעלם ונסתר, משמיע כפעם בפעם "עמך ה' ידכאו" - שכינתא בגלותא. כידוע אין רבי מאיר שפירא גורם עצבות, אך גם חסידי ברסלב אינם בעצבות, ומה גם, בליל ראש־השנה, הלא עיקרה של החסידות מושתת על השמחה העשויה להעלות את האדם לדרגה הגבוהה ביותר בעבודת השם, והלא כבר אמרו חז"ל: "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות, לא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך שמחה של מצווה". עד מהרה נהפכת התוגה המוסתרת לשמחה גלויה הבאה לביטוי בסיפוריו של הרב המכניסים את הנוכחים לעולם של אהבת ישראל. כנושא לסיפוריו משמשים צדיקי הדור רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, רבי משה לייב מסאסוב, רבי אורי מסטרעליסק ורבי דוד משה מצ'ורטקוב. הוא מקנא בצדיקים אלה שבאהבת ישראל שלהם הגיעו לשיא השלמות.

 

אחד ממשפיעי החסידות הברסלבית מעלה על נס את אהבת ישראל של רבנו הקדוש שתפילתו היתה כסדר הזה: תחילה ביקש שירגיש בצערם של ישראל, אחר־כך התפלל שירגיש ביסוריו של המתייסר ואחרי כל זאת כשבא לפניו יהודי ומתנה את צרותיו מיד הינו בתוך הצרה ודם נוטף ממנו בגלל גודל הכאב והצער... "זוהי" - אומר הרב – "מידה גדולה של אהבת ישראל". מידה כזו אנו מוצאים אצל הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק שחיבר תפילה מיוחדת לאומרה לפני התפילה, ובין השאר התפלל: ותצילני מקנאת איש מרעהו ולא יעלה קנאת אדם על לבנו ולא קנאתו על אחרים. אדרבא, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו, ולא את חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך. רק מי שקנה את מידת אהבת ישראל בשלמותה - אומר הרב – "מסוגל להוציא מפיו דיבורים קדושים וטהורים כאלה". בן ציון מתלהב ומשתפך בניגון, התלמידים מתלהבים ומתעלים ועם שירת "הצועני" הבעשטנית מסתיימת סעודת הערב.

 

 

קישור:

http://www.breslev-midot.com/ ברסלב




תגובות