Sunday, October 30, 2011

אנש לובלין - חסידי ברסלב בלובלין חלק שני

 

חסידי ברסלב - קיבוץ לובלין חלק ב'

 

 

ברסלב - ראש־השנה שחרית

לעולם לא יהא אדם זקן. הזקנה - אמר רבנו ז"ל - הינה מידה מגונה, אדם חייב להתחדש תמיד, מתחיל וחוזר ומתחיל. אמרה זו ליוותה את הברסלבים בעבודתם. על־כן זמן רב לפני עלות השחר זרמו הברסלבים להיכל הישיבה וכשהאיר השחר ובישר את בואו של היום - לא נפקד מהם איש, המתחיל בתפילה פתח "באדון עולם". הציבור חזר אחריו בקול רעש גדול שנשמע למרחקים. גוש של ראשים התנועע בהתלהבות בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'. עם התקרבותם ל"המלך" גברה ההמולה, כולם כאחד התכוננו לטכס המרשים של הכתרת מלכו של העולם. שלמה יודא מתמתח, טליתו משולשת עד לחצי גופו, מאחריו המונים רועשים בתנועות משונות, אנחות וגניחות. פתאום כאילו לפי צו מגבוה משתתקת התנועה, קולו של שלמה יודא מסונן וצלול משמיע כעין יריית תותח: ה – ה – ה – ה – מ – ל – ך . . .

 

אחרי הרעש קול דממה דקה: יושב - על כסא רם ונשא. הקץ לשקט אלפי פיות הפריעוהו ועתה הומה בית המדרש מתפילת רבים הממלאת את חלל האולם. שלמה יודא מנצח על התפילה. כפעם בפעם מעלה את המתח וכזקן ורגיל מטייל לו בפיוטי התפילות וככל שהוא מתקרב לסיומה של התפילה, מגביר את קולו ומעורר גל חדש של התלהבות עצומה. עבודה תמה עבדו הברסלבים בתפילת שחרית, אך לא חסידי ברסלב המתחדשים תמיד ילאו מלהמשיך בעבודתם, מיד אחרי התפילה מתחילות ההכנות לתקיעות. יחידי סגולה שבהם מקיפים את הצדיק רבי אפרים קרקובסקי בעל "עונג שבת", מגדולי חסידי ברסלב ומצוין במעשים טובים ומטים את אוזנם לרמזי התקיעות היוצאים מפיו. רבי אפרים קרקובסקי מפשדבוז' מהאישים הנעלים מבין חסידי ברסלב, משפיע ומכוון, צדיק תמים, מימיו לא פגע באיש. חסידי ברסלב דבקו בו והיו מבאי ביתו. כל עבודת הקודש שלו היתה מכוונת להגיע ארצה ולהתעלות בעבודת השם. ואמנם הצליח לעלות ארצה ולחונן את עפרה. אהבת ישראל ואהבת ארץ־ישראל שלו מבצבצות ועולות מכל מלה ומלה. נפטר בקדושה ובטהרה בירושלים.

 

קבוצה אחרת עוקבת בדריכות אחרי תנועותיו של רבי פנחס'ל מפשדבוז' שלפי עדותם של הברסלבים ראוי הוא לנהל עדה גדולה של חסידים בקיבוץ הברסלבי. הוא מתבטל במציאות. כל תנועותיו אומרות קדושה. מימיו לא ראה עוול בשום יהודי ותמיד מצא זכות להגן על מעשים בלתי נראים של יחידים. כל מי שבא עימו במגע זוכה לשמוע בהבנה מתורת רבו. בעיקר הינו מעוניין להשפיע עליהם כי יקבלו על עצמם לומר בכל יום עשרת פרקי תהילים לתיקון החטא הגדול שלפי דברי חז"ל כמעט ואין לחוטא תקנה. רבנו הקדוש זכה לגלות את אחד מהסודות הנסתרים של התשובה ואמר שבאמירת עשרת מזמורי תהילים ידועים שסימנם... - אפשר למצוא תיקון לחטא זה.

 

גילוי הסוד הזה מספר תלמידו הנאמן והמסור רבי נתן, בין השאר: "אחר־כך סמוך לאותו העת, בעת שהיתי אני בביתי בנמרוב, אז גילה העשרה קאפיטל תהילים לפני הרב נפתלי מנמרוב והר"ר אהרן מברסלב וייחד אותם לעדות על זה ואמר, שגם כי ימלאו ימיו אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים הנ"ל וייתן פרוטה לצדקה עבורו - אפילו אם גדלו ועצמו עונותיו וחטאיו מאד מאד ח"ו – "אז אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו"... לפיכך קיבל עליו רבי פנחס'ל לעורר את הרעיון הזה בין הציבור הרחב. מובן, כי בהזדמנות הגדולה של קיבוץ אלפים בלובלין מצא כר נרחב להחדרת הרעיון הקדוש הזה אשר רבו אמר לפי נוסח אחר - כי כל מי שיאמרם אפילו אם יהיה משוקע במ"ט שערי טומאה, הוא - רבי נחמן - ישתטח לאורכו ולרוחבו ויסחב את החוטא בזקנו ובפאותיו ויוציאו משאול תחתית. השמעתם דברים נוראים הנוקבים וחודרים חדרי בטן ומי זה לא יחרד ולא ינסה לאומרם לפחות פעם אחת בחייו?

 

הפעם נטפל רבי פנחס'ל להרב המארח וכיד ההסברה הטובה עליו מנסה להשפיע עליו שיאמר את עשרת פרקי התהילים שסידרם רבנו ז"ל, הרב מצדו מקבל את הצעתו בשמחה רבה, הלא אמירת תהילים בכל השנה כוחה יפה, ומה גם, בראש־השנה וביותר לפני התקיעות, על־כן כשאיצ'א מאיר לובלינר ניגש לתיבה לאמירת המזמורים מצא את הרב לצדו. פני רבי פנחס'ל קרנו משמחה, עלה בידו לעשות נפש אחת גדולה לרעיון רבו, ואילו הברסלבים הפשוטים מתלחשים ביניהם, הנה, הרב הגדול מלובלין, הצטרף רשמית לחסידי ברסלב והראיה, התלהבותו באמירת מזמורי התהילים שרבנו תיקן...

 

סדר תקיעות ותפילת מוסף

הפעם לא כמו בתפילת מעריב אמש, הקדימו ראשי העדה וכיבדו את הרב בתקיעות וקבעו את רבי פנחס כמקריא. הבחירה נתקבלה באהבה ובהסכמה כדבר המובן מאליו. בינתיים ירד הרב לבית הטבילה עלה והסתפג לבש את הקיטל אזר אבנטו התעטף בטליתו ושופרות בידו. מתיחות איומה שררה בבית המדרש כשהרב קירב את השופר לפיו להשמיע את התקיעות. קולות ברורים יפים וצחים יצאו מפיו הטהור, ללא הפסק וללא פגם כמו בהעברה בעלמא. סימן טוב, מרמזים הברסלבים, כי במלחמתו הגדולה - ניצח הרב את השטן - נפתחו שערי רחמים והתפנה הדרך לתפילת מוספים. קול צלול דק שבדק מבקיע את דרכו בדממה שהשתררה באולם המלא מפה אל פה ומרעיף טל של תחיה בעצמות היבשות של אלפי המתפללים, העומדים ושופעים את צקון לחשם מאור השחר - יהללו את שם... אלפי עיניים נוצצות מופנות לבימה העומדת במרכז האולם.

 

ליד הרב עומד רבי ישראל דוד גרינהוז "בעל המוסף" וספר תורה בידו. כרגע הוא הופך את פניו וצועד באיטיות לתיבה. לרבי ישראל דוד היו כל הסימנים הטובים שחז"ל סימנו בהם את שליח ציבור: זקנו מגודל, פרקו נאה, מטופל בילדים וביתו ריק מכל. קולו אמנם לא רעם כקולו של שלמה יודא, אך מעלה יתירה היתה לקולו, שכן חדר ישר לליבותיהם של השומעים ונפח רוח חיים במלות התפילה. מי ששמע את רבי ישראל דוד מתפלל הרגיש את המלה על כל כוונותיה לדרגת הגבוהות של תפילה בכוונה. על הקול בתפילה אמר רבי נחמן: בקולו של אדם אפשר להכיר את דרגת המלכות שלו ואין שני קולות שווים. יש קול ענות גבורה ויש קול ענות חלושה, קול שהוא בגדר "שאגת אריה" - כזה היה קולו של שלמה יודא - וזה שהוא בחזקת קול דממה דקה וקול שהוא קול בוכים. - כזה היה קולו של ישראל דוד - ובקול זה כבש לבבות.

 

כשפתח ישראל דוד ב"הנני העני ממעש" בניגונו המקובל של רבי פנחס'ל מקוריץ נקוו מעיינות של דמעות על ריצפת בית הכנסת. עולמות שלמים מעביר לפניך ישראל דוד, כל פיוט עולם חדש וכל ניגון מותאם לתפילה. תפילותיו מוגשות בצורה כה מובנת כמו "אשרי יושבי ביתך" הנאמר שלש פעמים ביום. גדול כוחו בשיבוץ ובפיסוק טעמים. הציבור מופשט לגמרי מהבלי העולם. הידיים פרושות כלפי מעלה נפשם יוצאת בדברם לפני בוראם. כל כך רעננות, כל כך התלהבות כאילו זה עתה התחילו להתפלל. לשיא ההתלהבות מגיעים כשישראל דוד שר "ויאתיו" במנגינה הברסלבית שהרב אמר עליה שהיא נלקחה משירי גן העדן. פנים משולהבים ורגליים מורמות עורגים אל על, הנקישות והדפיקות מחרישות אוזניים, וכי דבר זה קל בעיניך? הלא כאן אומרים להכתיר את בורא כל למלך כל למען ויראו כל עמי הארץ את מלכות שמים.

רבי נחמן מברסלב

הסערה הולכת וגוברת. מקהלת אלפים מלווה את ישראל דוד בקצב אחיד ללא כל מלחין מכוון מסיימים כולם בקול אדיר: "ויתנו לך כתר מלוכה". אחרי שהוכתר מלכו של עולם מורגש בעליל כי קרובה מלכותו להתפשט ולהתגלות כי הוא מלך על כל הארץ. ארבע שעות נמשכה תפילת המוסף של ישראל דוד. רעננות המתפללים העידה כי הצליח ישראל דוד להעלות את כולם ולהפיח בהם רוח חיים של אהבת השם ועבודת הבורא. לכולם היה הרושם, שאם ישראל דוד היה רוצה לחזור על תפילת המוסף ולהאריך בה כהנה וכהנה, ברצון רב היו מסכימים לו.

 

תשליך והשיחות החסידיות

מחזה כזה לא ראתה לובלין מימיה. חוצות לובלין מלאים אנשים, נשים וטף. בצדי הדרכים עומדת לובלין היהודית על עשרת אלפי יהודיה ומחכה להופעתו של הרב ותלמידיו בלווית אלפי חסידי ברסלב. הנה הופיע הרב במלוא הדרתו, מאיר באור זך ומופלא. אלפים זורמים אחריו ולפניו והוא בתווך. בשירות ותשבחות מובא הרב לגשר העץ שברחוב לוברטובסקה אשר מתחתיו זורם נהר ביסטריצה לידו תאמר תפילת "תשליך". יהודי לובלין בעצמם שומרים על הסדר מבלי לתת לזרים להתערב בשמחתם.

 

בגלל הצפיפות האיומה נמשכת התהלוכה מהישיבה עד לנהר זמן רב מהמקובל. עט סופרים אינו מסוגל לתאר את גודל ההתלהבות ברגע שהרב פתח בתפילת "תשליך". אלפי יהודים מרעישים את העולם בתפילתם. מבינות אלה נשמע קול בוכים מלא מתיקות יוצא מפי הרב: 'ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותינו'. גל של התרוממות רוח מציף את המתפללים – 'ישוב ירחמנו' התרוממות כזאת לא ידעה לובלין מעולם.

 

מעגלים מעגלים מתעגלים סביב הרב, זרועות משתלבות וידיים מתהדקות והרגליים מתרוממות וכולם יוצאים במחול אדיר המבהיל את הרוקדים ומטיל אימה על גויי לובלין המשתוממים למחזה שלא הסכינו לו והם ממלמלים חרש: "מלך ישראל"... הריקודים נמשכים ומתארכים מהנהר עד למעונו של הרב ומשם לבית המדרש הגדול שצר מהכיל את הקהל הממלא אותו. אחד מהברסלבים עולה על הספסל ומכריז בקול: "והיית אך שמח". גל של שמחה חדש מציף את הברסלבים וכולם נמשכים לריקוד שנמשך שעות.

 

עם הופעתו של רבי אהרן לייב ציגלמן מהמשפיעים הוותיקים של חסידי ברסלב נפסק הריקוד והקהל משתתק. רבי אהרן לייב פותח בדברי רבו: "עצבות ולב נשבר אינם זהים. לב נשבר חביב מאד לפני השם והוא בבחינת "בן המתחטא לפני אביו" לא כן העצבות – הכעס והרוגז מנת חלקה. למעשה " – ממשיך אהרן לייב – "טוב לאדם לב נשבר, אלא שישנה סכנה שעל־ידי כך יגיע לעצבות. יש איפוא לייחד שעה אחת ביום ל'לב נשבר' והשאר ל"והיית אך שמח"... הרבי אמר: העיקר אצלי ראש־השנה, אחר ראש־השנה אני מטה את אזני לכותל להקשיב לדפיקת השמש המעורר את הציבור לסליחות של השנה הבאה"... מאמרו החסידי משולב בסתרי תורה ובפניני תורה מרבם הגדול נמשך כשעתיים. דבריו נשמעים בהקשבה. כל אותו העת לא העז מישהו להפריעו, אולם עם סיום מאמרו מתפרצת שירה אדירה הנפסקת בכל פעם על־ידי חסיד אחר בקריאה: 'והיית אך שמח'... אותו המחזה חוזר ונשנה בליל שני של ראש־השנה.

 

המשפיעים רבי יצחק ברייטר ורבי בן ציון אפטר משמיעים דברי תורה מתורת רבם. ולפני שאסיים את מאמרי לא אקפח זכרו של החסיד הברסלבי ירא השם מרבים רבי אברהם יצחק מאוסטרובצה, הלא הוא בעל הקריאה של הברסלבים. קריאתו האיטית והמודגשת, הרפה והדגש, פיסוק הטעמים וטעמי הנגינה וקולו הנעים, גרמו קורת רוח לשומעים. עבודה תמה נקייה וקדושה עבדו חסידי ברסלב בימי ראש־השנה. כוחו של מייסד התנועה הברסלבית, כביר המעש וענק הרוח הצדיק הנודע האדמו"ר רבי נחמן זצ"ל שאמר: "האש שלי תוקד עד ביאת המשיח" - עמד להם לברסלבים להחזיק מעמד זמן רב ללא מנהיג רוחני בתוכם ולעשות חיל במוסדות תורה רבים בגולה ובארץ. אשרי עין ראתה אלה.

 

עד כאן תיאורו הנפלא של הרב דוד הלחמי ז"ל

 

חסידי ברסלב לובלין.

 

 

חסות:   http://www.breslev-midot.com/

 

 




תגובות